פוסט אחרי ההרצאה אז איך היה לי בהרצאה של החיים?

כשאומרים הכרה אמיתית היא אולמות מלאים זה באמת ככה.אין לי עדיין תמונות של הצלמת אבל זה באמת היה ככה.בר מפוצץ עד אפס מקום בקהל מדהים ואיכותי ביותר.
כל כך הרבה אנשים באו לכבד אותי בנוכחותם.
היה לי כיף לחבק ולהכיר את הפנים מאחורי הפייסבוק. עליתי על הבמה לאחר שמארגני האירוע של בליץ הציגו אותי כמרצה של הערב.
עליתי על הבמה התחלתי בהוקרת תודה לכל הקהל שבא, אחר כך הרגשתי את הבמה היא הייתה קטנה לי מידיי לתזוזה בה. החזקתי את המיקרופון שהיה עם חוט שהיה עם חוט שנתקע ברול אפ שעוד יותר קיצר לי את המרחק לתזוזה.
התחלתי לספר את סיפור החיים שלי, חוץ מהמשקל שלי סיפרתי את הכול מבלי להתבייש, הסתכלתי לאנשים בעיניים אפילו על השורות הרחוקות ואיזה כיף זה לעשות את זה ללא משקפיים?. התחלתי לשחק עם הקול פשוט לעלות ולרדת בטונים של הקול ושאמרתי את המילה זיןןןןןןןןןן אז הגברתי את הקול ואמרתי כל אות מהמילה לאט פשוט שיחקתי עם האותיות.
באמצע ההרצאה הצגתי את בעלי ואת מאמן הכושר הפרטי שלי ואמרתי להם שירימו ידיים כדי שאנשים יזהו אותם.
הקהל הנפלא שהיה לי היה מרותק לגמרי. מאוד התרגשתי בהתחלה אבל לאט לאט השתחררתי, הנחתי את המיקרופון ודיברתי בלעדיו, ירדתי מהבמה והתחלתי להתקרב לקהל פשוט התהלכתי בין האנשים בקהל והגעתי עד השורות האחרונות זה היה עוצמתי ביותר. נראה לי שזה מה שעשה את ההרצאה.
תתארו לכם להרצות בפני קהל ענק ומדהים כזה כבר בתחילת דרככם איזו הרגשת אופוריה.
ירדתי מהבמה קיבלתי את התגובות הבאות מאנשים בקהל שאני פרפורמרית, שאני מרצה פנומנלית, שזה נראה שזאת הרצאת ה-200 שלי.

לכו תסבירו להם שאני עשיתי דרך ארוכה ומאתגרת של כמעט 15 שנים כדי להיות האדם שאני היום. כל הדברים האמיצים שעשיתי בחיים, אף פעם לא הייתי גאה בעצמי. אבל, אתמול הכי הייתי גאה בעצמי שהעזתי לקחת סיכון ולשלם את המחיר וזה הצליח לי בגדול.