קיללתי את המדריך בכל שיעור, לא רציתי להכנס לבריכה ושנאתי את זה. טוב, כנראה שנכון יותר לומר - פחדתי.

פחדתי לנסות ולטבוע, פחדתי להיכשל, פחדתי לא להיות טובה בזה.

עד שלמדתי לשחות, ואז הפסקתי לפחד.

אתמול בערב, סיימתי את הלימודים בתכנית להכשרת מאמנים מנטליים, מבית והוסמכתי כמאמנת מנטלית.

לפני שנה סיפרתי לגדעון שעדיין חסרים לי כלים בתוך עולם האימון המנטלי ועולם האימון בכלל, והתכנית הזו, כמו כפפה מדוייקת פשוט הרגישה כמו "שלב ב" כמאמנת, ונתנה לי מענה לפחדים, למעצורים, לחששות ובעיקר לכל מה שאפילו לא העזתי לדמיין שארצה לדעת ולנסות.

עד שניסיתי, ואז הפסקתי לפחד.

חשבתי המון מה אני הולכת לכתוב בבוקר שלמחרת סיום הלימודים שלי בתכנית להכשרת מאמנים מנטליים.

ואז... הבוקר, אספתי מתאמנת אישית שלי בשעה 6:00 בדיוק מביתה, ונסעתי איתה לאימון מנטלי בתנועה באחד המקומות שאני הכי אוהבת בעולם.

בדרך, שאלתי אותה אם היא אמיצה. היא מיד ענתה לי "כן".

"עד כמה את אמיצה?" הוספתי לשאול. היא חיכתה רגע לפני שענתה, שתינו יודעות שזה לא מובן מאליו.

והשיבה לי:

"אמיצה מספיק כדי לסמוך על זה שגם אם קשה, יהיה כיף, וקודם גל שווה לנסות."

אל המקום בו אני מצולמת "במרפסת" של מערת בני ברית ביער הקדושים, לא קל לטפס.

ולרדת משם בין סלעים ושיפועים... ומה אם בצעדים למטה בטעות ניפול?

ראיתי אותה נחושה ושמחה. כל חושיה מחודדים, שואלת, מנסה, מתנסה, ובעיקר מתגברת על הקושי.

ותוך כדי תנועה היא הפסיקה לפחד.

ומה אני הרגשתי? גאווה ענקית.

בה וגם בי.

בחודשים האחרונים החלפתי כל כך הרבה פחדים בתנועה ובאומץ לחדש, לשנות, להפתיע ולהשפיע על כל מי שנמצא ונמצאת סביבי.

ואני כל כך מאושרת שזו רק תחילת הדרך, כי יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות, שבילים לסלול וחלומות להגשים וכל כך הרבה נשים לעזור להן להוציא מעצמן את המקסימום...

“There is freedom waiting for you, on the breezes of the sky.

And you ask, “What if I fall?” Oh, but my darling, “What if you fly?”

(Erin Hanson)

 

תודה שנתתם לי כנפיים