קרה לכם שביקשתם מהילדים להוריד את הזבל?

לשטוף כלים?

לנקות אבק?

לפנות את הבגדים לסל הכביסה?

מניחה שקרה.

האם הילדים עושים את הדברים הללו בשיגרה? על דעת עצמם? ביוזמתם?

סביר להניח שרובנו לא זוכים לכך.

בכל בית יש כיסא אחד ומיוחד. כיסא האחריות.

כאשר מישהו יושב על הכיסא, אין סיכוי למישהו נוסף לשבת עליו.

ככל שננסה, עד שלא נקום מכיסא האחריות, אין בו מקום לעוד אדם.

כל עוד האחריות לניקיון, לאיסוף הכביסה, לסידור הילקוט, לפינוי הכלים הוא שלי, כדאי שאפסיק לקטר.

כאשר אפנה את המקום, מישהו אחר יוכל להתיישב עליו.

לדוגמא:

כאשר הילדה לא מפנה את מדי הצופים לכביסה, האם אני אוספת אחריה ודואגת שהמדים יהיו נקיים?

אם כן, הרי שהאחריות היא שלי!

אם ארצה להעביר אליה את השרביט,לא אקח עבורה את המדים, וביום הפעולה, לא יהיו מדים נקיים.

עד ש... הילדה תדע לאסוף את המדים ולהניח בסל הכביסה.

מה עשיתי?

קמתי מכיסא האחריות, ובאמצעות תוצאה טבעית ( המדים לא בכביסה= אין מדים נקיים), לא ענישה, ללא כעס,אני מאפשרת לילדה לשבת על כיסא האחריות בנושא הזה.

אשמח לשמוע מכם, על איזה כיסא אחריות הילד שלכם יושב?

#בשנייםויותר#