כשאתם יודעים שיש משהו שמהבחינה החינוכית והסתכלות קדימה הכי נכון לעשות אותו, אבל מצד שני זה יעלה לכם בבכי ועוגמת נפש של הילד?

אנחנו בפארק. הג'וניור בדיוק סיים לצבוע ארנב גבס באחד מדוכני הפעילות. הוא רוצה להמשיך לרכוב על האופניים ומבקש ממני להשגיח על הארנב שלו.

אני מניחה את הארנב בזהירות על הספסל לידי (בזהירות! באמת שזה היה לאט ובזהירות!)....והופ.... הארנבון המסכן קיבל מכה מהספסל ונפלה לו האוזן.

עכשיו הדילמה.
ברגע הראשון אני אומרת לעצמי 'לא נורא, לא קרה כלום, אני אשים את זה בתיק, הג'וניור ישכח מזה ולעולם לא יגלה מה קרה'

אבל אז אני חושבת לעצמי, ומה המסר החינוכי שאני מעבירה בזה? שאם שוברים משהו אז מחביאים אותו? ומה יקרה אם אני אגלה יום אחד ששבר את כוס הקפה האהובה עלי והסתיר את השברים?
אני הרי אכעס עליו לא על זה ששבר אלא על זה שלא לקח אחריות והסתיר את זה ממני.

אז בדילמה בין להסתיר ממנו ששברתי לו את הארנב וכך למנוע עוגמת נפש ובכי לבין להראות לו איך לוקחים אחריות על מעשה גם כשזה לא נעים, בחרתי להראות לו את הארנב שבור האוזן ולהתנצל.

זה עלה לי בשעתיים של בכי תמרורים.

עד עכשיו אני לא בטוחה אם זה היה שווה את זה ואם לא היה עדיף פשוט להסתיר את הארנב ולחזור הביתה בשלום.

את הארנבון שבתמונה עטפתי במלא חום ואהבה. אף אוזן לא נשברה במהלך הצילומים 

מזל טוב רים היקרה, שתגדלו אותו בהרבה נחת