כמו רבים מסוגו, השנתיים האחרונות היו עמוסות מאד עבורו. הוא רכש שתי חברות גדולות והוביל מספר מיזמים חדשים ומבטיחים.

עדיין, כשהסתכלתי עליו כשמזג את הקפה הוא נראה לי מוטרד, עייף וחסר אנרגיה.

״הכל בסדר?״, שאלתי אותו,

״יותר מבסדר!״, הוא ענה, ״הכל עובד פיקס. החברות שלי בשיאן, הגדלנו רווחיות ועברנו את הציפיות שלנו״.

״זה אני יודע״, אמרתי לו, ״שכחת שאני מלווה אותך איזה יומיים..., עדיין, אתה נראה עייף וכבוי״.

״כן״, הוא ענה ונאנח, ״כבד לי בתקופה שהאחרונה, אני לא מבין מה קורה לי״.

״שנבין יחד?״, שאלתי אותו,

״ברור!״, הוא ענה מייד, ״לא טוב לי ככה״.

״נהדר״, אמרתי, ״גש רגע לארון הבגדים שלך ולבש משהו ארוך״.

״להחליף בגדים?״, הוא שאל מופתע,

״ממש לא״, עניתי, ״לבש משהו מעל לבגדי הספורט שעלייך.

הוא רצה לשאול עוד, אבל סימנתי לו לוותר ולעשות. הוא הבין מיד, אנחנו עובדים יחד כבר מספיק זמן...

הוא נעלם לתוך ביתו וחזר לבוש ג׳ינס וחולצה ארוכה מעל הבגדים הקצרים.

״מעולה!״, חייכתי לעברו, ״עכשיו לך לארון ולבש משהו, כן, כן... מעל, לא במקום״.

הוא הרים כתפיו עם פרצוף מעוקם וניכנס שוב לביתו.

לאחר מספר סיבובים, הוא עמד מולי, זז בקושי ועל פניו מבט כעוס.

״מה שלומך?״, שאלתי אותו,

״כמו שאני נראה!״, ענה, ״כבד לי, חם לי ואני מזיע כמו לא יודע מה!״.

״זה לא טוב״, עניתי מיד, ״תוריד שכבה אחת״,

הוא שמח ממש ופשט שיכבה.

״נו״, שאלתי, ״איך?״,

״משתפר״, הוא ענה מייד, ״פחות לוחץ תודה לאל״.

״מעולה!״, אמרתי, ״פשוט עוד שכבה״.

המשכנו ככה עד שישב שוב לידי בבגדי הספורט, נושם לרווחה כשחיוך גדול של הקלה מרוח על פניו.

״מה אתה מאושר כל כך?״, שאלתי אותו,

״אתה צוחק עלי??״, הוא פלט מיד, ״אתה לא מבין כמה זה כבד כל השכבות האלה!״.

״לא״, עניתי לו מחויך, ״זה אתה שלא מבין כמה זה כבד כל השכבות האלה...״.

------------------------------

רגע לנשום ולבחור מחדש,

לדעת מה חשוב באמת ומה שווה להשיל.

פעמים רבות דווקא השכבות שאנחנו רואים בהן הצלחה, הן אלה שמכבידות עלינו.

שום דבר לא שווה את נשימתנו ונשמתנו.

לא הבית הגדול עם המשכנתה העצומה, לא הטיול ההוא עד דיסני ובחזרה, לא העסק ההוא ולא הצורך להוכיח. כלום.

רגע נשום, רגע לבחור, רגע להשיל מה שמכביד.

שבת של טוב יקרים.