זה תיכף מגיע

באמצע הפרק זה בא. בן שמתחיל להבין כמה זה נעים להיות מדובב, מובן ומוסבר כל כך יפה על ידי מעין, מעלה את שאלת השאלות – "האם זה מגיע לי?".

זו היא בעצם שאלה המניעה אותנו להיות חברים בקבוצה.

לבדוק בכל רגע האם נתנו מספיק מעצמנו למישהו אחר בשביל שנוכל לקבל בתמורה משהו ולא נצטרך לקחת אותו.

אך האם העסקה הזו היא תמיד סימטרית? האם היא סימטרית בכלל?

כשמעין אומרת לבן שהיא צריכה חיבוק הוא נענה לה בשמחה ואומר 'אני אוהב שאת לוקחת' ובעצם אומר 'אני אוהב שאת חייבת לי'.

אז מה הסיכוי שנגיע למערכת יחסים חדשה נקיים מחשבונות ומפנקסנות העבר?

ולמה אנחנו בכלל מקיימים פנקסנות כזו?

התשובה פשוטה. כי זה סוד ההצלחה של ההישרדות האנושית.

המין האנושי שרד ואף הפך למין החזק ביותר על פני כדור הארץ בזכות יכולתו לשתף פעולה ולהתנהל בקבוצות גדולות. ממש גדולות. ותחשבו על זה, ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך הולך ויורד הסיכוי לזכור מי נתן מה ומתי.

חוקי המשחק הם אלה:

- חיי הפרט תלויים ב*הישרדות הקבוצה*

- הישרדות הקבוצה תלויה ב*שיתוף הפעולה* בין חבריה

- *כריזמה והשפעה* הן מפתח ביצירת שיתוף פעולה

- על הפרט *להוכיח כי הוא חיוני* לקבוצה ומביא לה תועלת

- פרט *שאינו משתף פעולה* נחשב כ*סיכון להישרדות* הקבוצה

כלומר אם לא ברור מה פרט מסויים נותן לקבוצה, קצרה מאד דרכו החוצה ממנה. כאשר אנו חייבים משהו למישהו ומצב הנתינה ההדדית אינו מאוזן, נוצרת תלות.

מבחינה הישרדותית, תלות=סיכון.

וכך, הדרך לדעת מה מצבנו בקבוצה כרגע עוברת דרך 3 אסטרטגיות עיקריות:

1. פנקסנות

2. ניחוש מוטה לרעה, נתינת יתר וריצוי

3. מיומנויות חברתיות!

היום ברור גם בהקשר של תוכניות ריאליטי, וברור בכלל, כי האדם אשר אוחז במיומנויות חברתיות וביכולות ניבוי חברתי, הוא המנצח. הוא הדייר שיישאר אחרון בבית, הוא השורד האחרון והוא הזוכה באהדת הקהל. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים לומדים היום NLP, שיטה אשר מסוגלת להקנות בצורה מובנית *לכל אחד* את היתרון ההישרדותי החשוב הזה שיש רק לחלקנו באופן טבעי.

לא סתם ניחנה מעין במיומנויות חברתיות מצוינות והיא הולכת ומהווה משענת אמיתית עבור בן לבטא את עצמו ולחוש בנוח איתה. הרי המיומנות החברתית היא הכלי היעיל ביותר על מנת לצמצם את הסיכון שבתלות, ולהגיע ליכולת ניבוי מקסימלית בנוגע למעמדנו החברתי.

מעין שמעה מבן כי מבחינת הנראות שלה, היא לא משהו שהוא כבר למד להעריך. להסתובב עם ידיעה כזו מבחינת המוח שלנו היא להיות בסיכון. ומעין שכנראה רגילה לחיות כבר זמן רב באיזור הסכנה הספציפי הזה היא פשוט כריזמה מהלכת. כיף לראות את השימוש שהיא עושה בחמידות הטבעית שלה וביכולת הניבוי שלה לגבי מניעים, רצונות ומחשבות של אנשים, ובמקרה הזה של בן.

מתן בנסיונות ניחוש חוזרים ונשנים לגבי המניעים של גיא כלפיו, מהיכן מגיעה האמירה ההיא או הנתינה הזו. ככל שהם מבלים יותר זמן ביחד מתן נרגע כי כבר קל לו יותר לנחש ולצפות את גיא, וגיא הולך ונפתח בנוגע לפחדים ולקשיים שלו. שניהם מגיעים ממקומות של סיכון חברתי בעברם, ולשניהם כלים טובים מאד לשתף פעולה.

מאי ומשה פשוט מאסטרים בנתינה ללא ריצוי. הם מומחים בשיתוף פעולה ובזרימה, בהענקת ספייס, מחמאות וממתקי אגו אחד לשניה, וניכר כי שני האנשים הללו בחרו בעיסוקיהם המקצועיים בעינים פקוחות ומתוך רצון אמיתי בנתינה, וכפי שאומר משה, יודעים איך מתפקדים ברגעים של קושי. מאי חוששת מ'אובר שלמות' אבל זה רק בגלל שהיא ומשה באמת רקדנים מעולים, ושאלה יהיו הפחדים שלה בחיים