זה חלק ממני

רוב האנשים הבוגרים לא מודעים עד כמה הם מנוהלים

על ידי חלקים ילדותיים של עצמם.

זו לא בעיה, זה פשוט איך שכולנו בנויים.

ברמה הפסיכולוגית, הברקת הפרק היא התיאור של דני את מנגנוני ההגנה של מתן ושל גיא. הוא קרא להם 'מקדמי הדחיה' של כל אחד מהם.

מתן משתמש בסקפטיות שלו כדי ליצור מצבי דחיה,

ואילו גיא משתמש בפרפקציוניזם על מנת לייצר את אותה תוצאה.

מי שלומד NLP אמור להכיר כבר מההתחלה את דרכי הגישה אל המנגנונים הללו, והנחות היסוד של ה-NLP לגבי מנגנונים אלה הן פשוטות:

1. אלה פתרונות שנוצרו בגילאים מאד צעירים לקונפליקטים שאיימו על שלומנו

2. הרגשות העזים שליוו את הקונפליקט ההוא וההקלה העצומה בעת הפתרון הילדותי ההוא הפכו את הפתרון לאוטומטי ומהיר – כלומר לא מודע

3. הפתרון ההוא התיישן עם השנים, וכבר אינו שימושי לחיינו הבוגרים

כלומר נכון מבחינה נלפיסטית להניח כי מתישהו בילדותם סבלו מתן וגיא מדחיה, תחושה קשה המאיימת על הישרדותנו. אין דרך לילד צעיר שעדיין לומד מיומנויות חברתיות לשלוט בהתנהגויות של האנשים סביבו.

הדחיה היא איומה, אך איומה יותר אי הידיעה מתי תגיע.

על מנת לפחות לדעת מתי תהיה דחיה,

צריך 'לעזור' לה לקרות, וממקום שנוח לאגו.

אצל מתן זו הסקפטיות. הטלת ספק בכל דבר 'המכינה' אותו לדחיה שתגיע.

אצל גיא זו השאיפה לשלמות שמי שלא עומד בה ולא טוב לו – יום טוב לו.

למה בעצם אנו בנויים כך?

מכיון שיש הבדל פיזי ממשי ומשמעותי

בין חוטים חשמליים המעבירים מידע באיזורים שונים במוח ובגוף.

הדברים שלמדנו בילדותנו ברמה הרגשית

תמיד יישלפו מהר יותר, ובמיוחד במצבי לחץ.

הצצה מדהימה אל מנגנוני ההגנה האוטומטיים הללו מספקים לנו הזוג הנמלט,

ליעד ולימור.

חלק גדול מהפרק הוקדש לסקירה של הוריהם הנפקדים,

אלה שעזבו או 'ברחו', והוריהם הנוכחים הנפקדים,

אלה שנשארו איתם אבל בקושי היו בבית בגלל הצורך לפרנס משפחה לבדם.

אין להתפלא בכלל כי החלקים הצעירים של ליעד ושל לימור,

אלה שלמדו שצריך לברוח מקונפליקטים ומעומס רגשי,

ניהלו את שניהם להימלט מאירוע החתונה המורכב מדי.

אנחנו עוד נפגוש את החלקים הללו של שניהם בהמשך,

הילדים שבתוכם לא יאפשרו לקשר ביניהם לקרות

עד שלא יחושו בטוחים או ילמדו מחדש ויתעדכנו באפשרויות נוספות הפתוחות בפניהם מחוץ למודל הזוגי השבור שחוו בבית.

אז איך,

איך מגיעים אל החלקים הצעירים הללו שקובעים לנו במאני-טיים כל כך הרבה וכל כך מהר?

בשביל להגיע למצב בו חלק כזה משנה תגובה אוטומטית שקיימת שנים רבות

צריך לתקשר איתו באופן הנכון, וחבל שאין כאן מספיק מקום לספר את הניסים והנפלאות שחווים בקורס ה-NLP הבסיסי כשלומדים את הדרך הנכונה לכזו תקשורת פנימית עוצמתית.

בינתיים רק נוסיף ונגיד

כי הולך ומתגלה לנו שימוש מעניין מאד בחלק צעיר כזה של רינת,

מנגנון ההסתכלות על עצמה מבחוץ, אשר יש לו חשיבות עצומה בחייה הרגשיים.

זה חלק שגורם לה מצד אחד סבל רב כאשר היא מסתכלת על עצמה

דרך עיני אותה מאמנת התעמלות שאף פעם לא היתה מרוצה ממנה

וכך מגיבה בביקורתיות רבה כלפי המראה החיצוני שלה וכלפי המראה של דניאל, אבל מצד שני החלק הזה גם מתפקד לטובת הקשר עם דניאל.

כשרינת מצליחה להביט בדניאל דרך עיניהם של אחרים,

של חברים שלו שמוצאים חן בעיניה, ושל חברים שלה שהיא מחשיבה את דעתם, היא מצליחה לראות אותו אחרת ולהרגיש כלפיו אחרת.

מה שפותח לנו דרך לשיחה נוספת עם החלקים הצעירים שלנו:

איפה הם כן יכולים להועיל לנו

​ואיפה הם כן עדיין רלוונטיים לנו עד היום.