בתחילת השבוע שעבר הם עדיין לא היו מאורגנים על כיבוד, ואפילו לא חשבו שיש צורך.
אבל ברגע האמת – הם הופיעו.
כן, הם הציגו פרוייקט סיום מעולה ונתנו אחלה מצגות, אבל הם בעיקר הצליחו למלא שלושה שולחנות בכל מיני מאכלים מכל מיני עדות, החל מחומוס, דרך מופלטות ועד שתיה קלה. כן כן, מופלטות.
אז קורס 17 היקרים – גאים בכם מאוד על הדרך שעברתם, בטוחים שתצליחו להגיע בדיוק לאן שתרצו, ואל תשכחו שאנחנו פה בשבילכם (בשעות הפעילות, לא כולל סופ"ש, עד 6 הודעות בשבוע).
https://www.copywise.co.il/
אולי זה הדור הזה, אולי זה הקורס הזה, אולי זאת הקורונה, אבל לסיום קורס 18 אף אחד מהם לא אפה עוגה. זה לא שלא השקיעו, הם הביאו כל מיני מאכלים ומלבי ובורקס וירקות וברוך גם הביא דגים מלוחים, אבל עוגה ביתית לא הייתה.
וזה גורם לנו קצת לחשוב - מה יש בה בעוגה שמסמל אירוע משמעותי? למה אין חגיגה בלי עוגה? וככל שהעמקנו בזה עוד, זה שעמם אותנו אז חזרנו לחשוב על קורס 18 – אלה שהגיעו לפני 4 חודשים, והיום הם כבר מוסמכים להיות קופירייטרים, עם תעודה והכל. חבורה של מוכשרות ומוכשרים, עם יכולות גבוהות ותובנות חכמות והבנה של מה צריך כדי להתחיל לעבוד.
בזמן שכולכם ישבתם בלחץ מול השידורים החיים של מפלס הכנרת, קורס 14 הגיע לסיומו. 4 חודשים הם עמלו והשקיעו ולמדו וספגו והביאו בורקס (לא מספיק פעמים, נקווה שישתפרו בקורס הבא), והיום הם אוחזים בידיהם תעודת בוגר/ת קופיווייז, ומוכנים להסתער על העבודה הבאה שלהם. אז אחלו להם הצלחה, תנו להם חיבוק חזק ותוך כדי תלחשו להם באוזן – "נכון, בורקס תרד זה לא לילדים, אבל גם רוב המבוגרים לא מתים על זה". בהצלחה!
https://www.copywise.co.il/